Saturday, 15 August 2009

Liberal democratic annihilation doctrine


מאז שפוליפוניק ספרי ייבאו את קונספט החברים באגד למוזיקה הטקסנית קמו להם חקיינים לא מעטים. עצמותיו של גבר מת הם כאלו וזה גם די עובד להם, בעיקר לאור העובדה שהם לא מגבילים את עצמם להרמוניות ווקאליות אלא משלבים בחבילה עוד פעילויות שחביבות על קולקטיבים של מתאבדים המוניים כמו מחיאות כפיים, רקיעות רגליים וצליית תינוקות במדורה. מוזיקה סופר פשוטה, אבל אני משוכנע שהיא הייתה משפרת את מצב הרוח בוויקו אם הם רק היו מצרפים את וינסנט פרייס בתור מנחה לערב.


שבוע אחר שבוע מטאל לפנים? הכצעקתה? באלבומם הרביעי אוטפ מביאים אותה בנו-מטאל מרדני שמשקיע הרבה יותר בתוכן מוזיקלי ומילולי מאשר בהפקה ובכך מבדילים עצמם משאר אסופת הפרחחים בסוגה זו. אם נוסיף לכך את העובדה שיש להם סולנית אימתנית (שעל שמה קרויה הלהקה), הופעות מטורפות ומילים שאשכרה אומרות משהו ולא להג נבוב של ילדי אימו סרוחים, הרי שלפנינו מטאל ראוי לשמו (שוב, לא לטהרנים אנאלים שחייבים שהמטאל שלהם ידבוק לסגנון אחד בלבד ויהיה מופק מיליון דולר)



עוזה מאד אוהבת את סיפורי האימה הללו שנדמה כאילו נלקחו מסרטי ג'יאלו. הפטריה
Ophiocordyceps unilateralis היא פתוגן לנמלת הנגרים Camponotus leonardi, אבל פתוגן חכם. הפטריה גורמת לנמלה למות רק איפה שהפטריה רוצה ואיפה שנוח לה. כמו במקרים רבים של הטפלות כאלו, הנמלה נשארת בחיים לתקופה מסוימת לאחר ההטפלה. קינן של נמלים אלו נמצא בצמרות עצים אולם הפטריה גורמת לנמלה לצאת מהקן ולרדת מהעץ אל הצמחיה הסבוכה שעל הקרקע. הפטריה מנווטת את הנמלה וגורמת לה להצמד לצידו התחתון של עלה נמוך עם לסתותיה ורק אז מאפשרת לה למות. הנמלה נשארת צמודה לעלה במשך שבועות ארוכים ומהווה בית גידול לדור ההמשך של הפטריה. הסטרומה (מיכל הנבגים של הפטריה) יוצא אז מאחורי ראשה של הנמלה הפטורה, נפתח ומוריד גשם של נבגים אל האדמה, נבגים שיטפילו נמלים תועות אחרות. מחקר חדש שנערך ביערות תאילנד מגלה כי הפטריה בוחרת אך ורק עלים שנמצאים 25 סנטימטר מעל האדמה וכאלו שהנצו מהצד הצפון-מערבי של הצמח. החוקרים בדקו ומצאו כי מיקום זה מספק לפטריה את תנאי הלחות, השמש והטמפרטורה האידיאלים לגידולו של הדור הבא. כאשר החוקרים הזיזו את גווית הנמלה למיקום אחר, הפטריה לא הצליחה להתרבות. החוקרים מדווחים כי הפטריה משתמשת בהגיון רצחני אנושי: בדיוק כשם שאנו מפיקים את המקסימום מחיות המשק (חלב, בשר ועור) כך גם הפטריה לא מסתפקת בשירותי ההסעה של הנמלה. הפטריה הופכת את איבריה הפנימיים של הנמלה לסוכרים הדרושים לה לגדילה. רק שרירי הלסת נשארים בכדי לוודא שהנמלה תשאר צמודה לעלה. מערכת היחסים הזו היא דוגמא מאלפת למה שנקרא הפנוטיפ המורחב: הנמלה, אורגניזם השונה לחלוטין מהפטריה עצמה, היא חלק אינטגרלי ממחזור חייה של הפטריה: ללא הנמלה אין למעשה קיום לפטריה. מקרים כאלו של פנוטיפ מורחב מהווים אתגר רציני בדיוק להגדרה של מהו למעשה אורגניזם.

Andersen SB et al. 2009. The life of a dead ant: the expression of an adaptive extended phenotype. American Naturalist. 174: 424-433


הנשיא הנכנס של האוניברסיטה העברית החליט לגייס את נסיונו הפוליטי לשיקום מעמדה של האקדמיה והגיע למסקנה כי על חוקרים להסביר לציבור מה הם עושים. הטענה הלכאורה טריוויאלית הזו מורכבת בכל כך הרבה מישורים, שרק אותה צריך לחקור אקדמית ואז לנסות להסבירה לציבור. נתחיל מהעובדה הידועה זה מאות בשנים שמהותה של האקדמיה הינה גילדה סגורה ומסוגרה כמו כל גילדה אחרת והיא שואבת הנאה אין קץ מהדרה של אחרים. הדרה זו מתבצעת הן על ידי סינונם של "לא מתאימים" במהלך המסלול המפרך מנסיון הקבלה לאוניברסיטה ועד לנסיון קבלת הקביעות. שלב חשוב מאד אחר בהדרה הוא הטרמינולוגיה המגוחכת שכל דיסציפלינה ותת-דיסציפלינה ממציאים לעצמם חדשות לבקרים רק בכדי להמנע משימוש במילים יומיומיות שהן נחלתם של ההדיוטות. מה עוד שגוי בתפיסתו של כבוד נשיא האוניברסיטה העברית? המציאות האקדמית בישראל של היום היא שבוגר תיכון של היום נעדר לחלוטין כלים בסיסים להכנס לאוניברסיטה. ההזנחה של מערכת החינוך יצרה מצב שבו תלמידים מצטיינים מגיעים לאוניברסיטה עם ידע מוגבל ומבזה. אבל זו אינה בעיה חברתית כבדת משקל כמו העובדה שאלו שאינם מצטיינים מסתובבים עם תעודת בגרות ששווה לקליפת השום ואלו שנשרו מהמערכת מסתובבים עם ידע אודות העולם שמקביל בערך לזה של בוגרי ישיבה. איך אפשר להסביר מכניקת קוונטים למישהו שלא הסבירו לו בכלל כמו שצריך את חוקי ניוטון? איך תסביר למישהי תורשה ואבולוציה מהם אם מכל עבר מפמפמים לה שטויות בדבר קיומו של גן לנטיה הומוסקסואלית? איך אפשר להסביר למישהו פוסטמודרניזם אם אף אחד לא טרח להסביר ולפרש את משנתה הפילוסופית של המודרנה?

מה שלמעשה רוצה נשיא האוניברסיטה העברית לעשות הוא לתת ביטוי עממי וציבורי למגמת המסחור הפושה כבר בכל פינה טובה באקדמיה. במסדרונות האקדמיה היא קיימת כבר כשלושים שנה תחת הסיסמא publish or perish ומנהלי מעבדות שעסוקים כל היום לא בניהול מחקרים אלא בגיוס כסף ומאבק על מענקי מחקר. עכשיו – בנוסף - כל חוקר יצטרך גם לשווק את עצמו להדיוטות, לצאת ל-roadshow בסניפי מפלגה מקומיים, אולי לעשות מפגשים סלוניים פעם בחודש ולהאבק ולהקיז דם על הזכות להתראין אצל בור ועם הכדור דידי הררי. אין כל ספק שהמדע מנותק מעם ושלמעשה כבר אין באמת מדע היום – מה שאנשים טועים בו כמדע הוא למעשה טכנולוגיה. האקדמיה הפכה לפס ייצור של טכנוקרטים שהם בתורם מייצרים תוצרים מוחשיים שניתן למששם ביד ולא ידע. האידיאל הזה של ידע שבא מהציבור ושייך לציבור למעשה מעולם לא היה חלק מההוויה האקדמית. אני יכול רק לאחל בצלחה לכבוד הנשיא בנסיונו המבורך להפוך על פניה מסורת בת כשבע מאות וחמישים שנה. אני חוזה כשלון והחרפה (ללא כל קשר לנסיון הגישור הזה) במערכת היחסים בין האקדמיה לציבור.

Monday, 10 August 2009

Dr. Spaceman state of mind

תקלוט השבוע יהיה ביום חמישי ה-13.8, בסילון אבן גבירול החל מ-22:00. העמדה החדשה עושה נעים וממש מתחתיה יש מזבח קטן ובו ניתן להעלות עו(ר)לה, להקריב קשישים אסקימואים או לחתל תינוקות.


Vuk עושה את המוזיקה הכי טובה שאי-פעם שמעתי פיני/ת עושה (לרוב הם עושים בלק מטאל, אלקטרו, מינימל ופולק – כולם נודפים ריח פיגולים באותה מידה). אבל היא רק חצי פינית, מה שמסביר הרבה דברים. היא ניגנה בעברה במקרינים המלוכלכים וכעת היא מתמקדת בפופ מתוחכם ונסיוני שנשמע הרבה יותר איסלנד מפינלנד ובעיקר מלטף עור תוף ושתי המיספרות סימולטנית. מעין הכלאה בין ביורק, אמיליאנה טוריני וקייט בוש. עוזה אוהבת שמן דגים.


עוזה גם אוהבת את אנסמבל הג'ז השחור של קילימנג'רו. לחבר'ה האלה יש נטיה לשחרר כל אלבום תחת שם אחר והם גם מופיעים מדי פעם תחת השם תאגיד הדום-ג'ז של הר פוג'י. עכשיו יוצt האלבום השני של התאגיד והוא מוכיח לא רק כמה הם טובים אלא (ואולי בעיקר) עד כמה אד-נויזאם הוא כנראה הלייבל הכי מבריק שפועל היום.


הנה קטע מהחדש של הנקסטמן. הפתיחה משעממת אז דלגו לנקודת החמישים שניות ותהנו גם ממוזיקה וגם ממכות כהלכתם.


השבוע מישו ניסה לחנך אותי חיפחופ מהו בלי לדעת כנראה איזו חיבה אדירה יש לי לאנשים שמנסים ללמד אותי (וכל זאת מבלי שהם מבינים דבר ושליש דבר בז'אנר). זה בשבילו

Friday, 7 August 2009

להתנהג כמו בשכונה עם כסף גדול, או למה נובורישים צריכים למות


שננו השם והכירו הפרצוף. אם תהיתם אי פעם איך נראה רוע תאגידי צרוף או מהו פרצופו של קפיטליזם דורסני וקטלני – הנה הוא מולכם. וורן אנדרסון, לשעבר מנכ"ל Union carbide. ב-1982 קיבל לידיו אנדרסון מזכר המתריע מפני מפגעים בטיחותיים במפעלים ליצור קוטלי חרקים בבופל (הודו) ובארה"ב. החלטה רייגניסטית קפיטליסטית ברורה אמרה שחיי אמריקאים שווים יותר מחייהם של הודים ולכן רק המפעל בארה"ב יעבור שיפוץ. ב-1984 אירע פיצוץ מפעל בבופל שגרם לשחרורם לאוויר של 42 טונות של מתיל איזוציאנאט. חצי מיליון איש נחשפו לחומר, כאלפיים איש מתו מיד ובשנים שחלפו מאז עלה המנין ל-25 אלף.

רק לפני שבוע הוציא שר המשפטים ההודי צו מעצר כנגד החלאה. מיד לאחר האסון אנדרסון טס להודו לפקח על המתרחש (אבל רק לאחר שקיבל הבטחה שלא ייעצר שם) ולהפתעתו כה רבה הרהיבה המשטרה ההודית בשיא עזות מצחה וכלאה אותו. אבל לא לוחם אמיץ כאנדרסון יוותר: לובשי החליפות המלוקקים והיקרים שברשותו דאגו לשחררו בערבות ואז – הפלא ופלא – הוא ברח מהודו עם המטוס הפרטי שלו. ב-1986 פרש אנדרסון מניהול החברה. רק ב-1989 שילמה החברה את הפיצויים המתבקשים הודו. ב-1993 דחה ביהמ"ש העליון האמריקאי את עמידתם של אזרחים הודים בפניו בתביעה לפיצויים. ב-1993מאז אנדרסון חי לו בשלווה בניו יורק, מונה את הדולרים על כל מוות נוסף שהוא אחראי לו. חפשו את האלבום האחרון של בי. דולן ותמצאו שם את השיר שהוא כתב על המפלצת הלבנה הזו (RSVP).


ללורד פאק הגעתי בטעות לגמרי, אבל איזו טעות משמחת. סייק איכותי עד בכי המגיע היישר מיערות בריטיש קולומביה. נכון לכתיבת שורות אלו יש להם רק 270 צפיות במייספייס, כך שאם תכנסו תוכלו לגאול אותם מביקורי משפחה. מהר שלל חש בז היפני מוציא עכשיו אלבום כפול ובו הוא דוחס 177 קטעים כליים קצרים. לרוב אני לא מתרגש מפועלו הפולקיסטישל האדון, אבל בתוך 177 קטעים יש מקום להניח שתוכלו למצוא משהו. מל.בן מצליחים לעשות מה שמעטים לפנים עשו: להראות לג'ון זורן מאיפה משתין הדג ושלפעמים רצוי לא לירוק למעריצים באוזן. בשלושת החודשים האחרונים הוציא זורן שני אלבומים שניסו לשחזר את ההצלחה המסחרית של אלבומי הלאונג' שלו (עד היום הוא עשה אחד כזה שהיה יצירת מופת – המתנה מ-2001 – וכל השאר מאז הם חרצפים שמסרבים להשטף). ואז באים מל.בן ומראים לו איך עושים איזי ליסנינג לא מעליב עם נגיעות איכותיות מוריקונה וטוקסידומון. לא הברקה, אבל כשזה בא בהנגדה לחוצפה הזורנית, אז עוזה מל(נ)קקת.


פרסי האיגנובל מוענקים כל שנה למחקרים מגוחכים, מעין אנטיתזה משועשעת לפרבי נובל. במרוצת השנים המפעל צבר יוקרה הולכת וגדלה עד כדי כך שישנם חוקרים שכותבים מאמרים מתוך כוונה להתמודד על הפרס. והנה צוות רופאים בכירים מישראל שינס מותניו גם הוא בכדי להצטרף לחגיגה ותרומתם למדע היא מחקר אודות הרגלי הקריאה של ישראלים בשירותים. אהה... אופס... הם התכוונו לזה ברצינות.... כה לחי למדע פורץ הגבולות הישראלי!


לסוס הניאון יש אלבום חדש ומתוכו מאד אהבתי את זה:


וזה אחד משני הקטעים המצוינים מהאחרון של Eyedea and Abilities:

Wednesday, 5 August 2009

שק"ש אחים

מעטפת קטיפה לאוזנים, ועוד בחודשי הקיץ! סופסוף קצת הארדקור ראוי לשמו: לב של פחדן ופולסום נותנים קצת בראש בשנה כה ישנונית שאפילו מטאל נורמלי לא בנמצא. לא מדובר בהארדקור קלאסי אבל גם לא בפוסט-הארדקור. רחוק מהאיכויות של שנה שעברה, אבל צעד בכיוון הנכון.



אמנדה בלנק מחקה ללא כל בושה את פיצ'ז, אבל מה לעשות שזה מדי פעם עובד טוב? היא גם מצליחה לשכנע אנשים שהיא עושה חיפחופ ולא אלקטרו. אפילו המשת"פים שלה באלבום החדש מגיעים כולם מהאלקטרו. אבל למה להסתפק בזה: היא אפילו מחקה את אנג'אלי! רציתי לשים שיר אחר, אבל זה מה שהיה:



מחקר אמריקאי חדש יצא לבדוק האם לתחום הלימוד באוניברסיטה יש השפעה על מידת הדתיות. מסתבר שסטודנטים בפקולטות למדעי החברה או מדעי המדינה הופכים לפחות דתיים במהלך תקופת לימודיהם, אלו הלומדים חינוך הופכים לאדוקים יותר באמונתם הדתית בעוד שתלמידי מדעים מדויקים ומדעי החיים אינם מושפעים במהלך תקופת לימודיהם. צוות החוקרים מאוניברסיטת מישיגן בחן נתונים מקרב כ-26 אלף בוגרי תיכון שנעקבו במשך שש שנים עד שנכנסו למכללה או אוניברסיטה. מידת הדתיות נאמדה על ידי שאלון בו התבקשו הנבדקים לציין באיזו תדירות הם פוקדים בתי תפילה או טקסים דתיים, ומהי חשיבותה של הדת בחייהם ובמדינה בכלל. החוקרים השתמשו בסטודנטים למנהל עסקים בתור נקודת הייחוס שלהם היות והם הניחו כי הם מייצגים מקצוע נייטרלי לחלוטין מבחינת העדפה דתית (מענין מה מקס וובר היה חושב על החלטה כזו...). מדווחים כי חינוך הינו מקצוע מועדף בעיני דתיים שרק הולכים ומתחזקים בתקופת הכשרתם (זה מסביר מדוע יש יותר ויותר מדינות בארה"ב שלא מוכנות ללמד את תורת האבולוציה בבתי הספר). החוקרים טוענים כי באוניברסיטה פוגשים סטודנטים שלוש אסכולות שונות: מדע, האמונה בהתפתחות (קשה לתרגם belief in progress...) ופוסטמודרניזם (שהוגדר כאן כאמונה שהכל יחסי). על סמך חלוקה (בעייתי יש לומר) של העולם האקדמי, הגיעו החוקרים למסקנה כי פוסטמודרניזם – ולא מדע - הוא הקריפטונייט של האמונה הדתית (ולא צריך את המחקר בשביל זה: כמה מגדולי המדענים בהיסטוריה היו דתיים להפליא). החוקרים אף טוענים כי ההסבר לכך הוא שלממסד הדתי היו 150 שנה בכדי לארגן טיעון נגד לאבולוציה (אבל אבולוציה היא רק אספקט אחד של המדע - מה עם השאר?) ואילו הפוסטמודרניזם הוא פשוט חדש מדי והדת טרם מצאה את הדרך היעילה להתמודד איתה. נו.... עדיף היה לו היו החוקרים מספקים לנו עובדות ושומרים לעצמם את הפרשנות.

Kimball MS et al. 2009. Empirics on the origins of preferences: the case of college major and religiosity. National Bureau of Economic Research working paper no. 15182, issued in July 2009

Monday, 3 August 2009

שפם זה למטומטים, נוכלים או רוצחים סדרתים


במוצ"ש הקרוב (08.08) יפתח סילון אבן גבירול את דלתותיו המשופצות ועוזה תתחפר בעמדה ותנעים פיוטים וזמירות להעלאת נשמות והעצמת הליבידו.


בי.דולן (כשקוראים לו לצהריים הוא עונה לברנרד) שב באלבום חדש והפעם הוא נכנס עמוק יותר למי ההיפ-הופ. להטוטן המלל לא מצליח לייצר אלבום אחיד ברמתו, אבל בכמה קטעים זה עובד טוב מאד (ג'ואן מארקדיה) והוא ממש לא שוכח את הסלאם-פו בהם גדל וצמח ומשם הוא כותב מכתב אוהב לאדון טימברלייק...


שחור 24 קראט הם הרכב סול מיתולוגי מתקופת ההתעוררות החברתית ששטפה את המוזיקה השחורה מאז נינה סימון ושלהי שנות השישים. המוזיקה שלהם גם היא מייצג נאמן של התקופה והם משלבים סול עם הרבה סייק ונגיעות פרוג. הלהקה הספיקה לשחרר אלבום אחד בטרם חברת התקליטים פגשה את בוראה. ואז הגיע הלייבל נומרו, בכיר לייבלי ההדפסות המחודשות והביא לנו באיחור של 35 שנים את אלבומם השני.


וזה קליפ של גאבלה הצרפתי לקטע מהאחרון שלו.

והנה בלוג לאנשים יפים, עבור אנשים יפים, על ידי אנשים יפים. אני מחכה לתמונה של שושנה ארבלי-אלמוזלינו בצעירותה עם קוקו וסרפן. וצ'ופר לאנונימי: סבאצעיר הם הרכב פוסט-רוק צ'יליאני לא מזיק.